מוסדות סטולין-קרלין ( ע"ר ) נ' עיריית בני ברק

החלטה

בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד היא הבקשה שלפני.

ביום 16.5.10 הגישה המשיבה תובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו התבקש בית המשפט להצהיר כי "המבקשת זכאית להרשם כחוכרת לדורות של חלקה 1144 בגוש 6192...".

התובענה הומצאה כדין ביום 23.5.10, ולאחר שחלף המועד למתן תשובה בהתאם להחלטת סגן הנשיא כבוד השופט זפט מיום 16.5.10 ומשלא ניתנה כל תשובה "בית המשפט רשאי לפרש את המנעותו של משיב ממתן תשובה ...וליתן פסק דין שלא בפני המשיבים ללא זימון דיון" (החלטת כבוד השופט זפט).

ביום 18.10.10 משחלף זמן ארוך מאז הגשת התובענה והמצאתה כדין, ומאחר שהמבקשת לא מסרה כל תגובה, ולאחר שעיינתי בתובענה ובצירופים לה – ראיתי לתת החלטה כי "בנסיבות הבקשה, ולאור אישור המסירה שצורף לבקשה, אני נעתרת לבקשה, וקובעת כי המבקשת זכאית לפסק דין בהעדר תשובה מטעם המשיבה".

לאחר שחתמתי על הפסיקתא (20.10.10) – הוגשה בקשה זו לביטול פסק הדין שניתן כאמור במעמד צד אחד.

לטענת המבקשת לא היה מקום לתת פסק דין בהעדר תשובה שכן היא קבלה אישור מהמשיבה להגיש תשובה 14 ימים לפני מועד הדיון שיקבע ועל כן בקשה למתן פסק דין בהעדר תגובה היא למעשה מחטף שביצעה המשיבה; לגופו של ענין טענה המבקשת כי מדובר במקרקעי ציבור וכי הותרת פסק הדין על כנו מהווה "נסיון ליטול את הבעלות בקרקע ציבורית במחטף ללא דין וללא משפט..." (סעיף 2 לבקשה).

בתשובתה לבקשה דחתה המשיבה מכל וכל את טענת המבקשת כי נתנה אורכה למתן תשובה כנטען ולדבריה "לא היו דברים מעולם" ועוד טענה כי גם לגופו של ענין "סיכויי הגנתה של המבקשת קלושים. המבקשת מודה למעשה בעובדות התביעה וכל שיש בפיה הוא פרשנות מופרכת להתחייבותה..." (עמ' 1 לתשובה).

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה - ראיתי לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.

כנהוג ובהתאם לפסיקה הנוהגת יעתר בית המשפט לבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד (בעניננו בהעדר תשובה לתובענה) לאחר שיבחן שני תנאים מצטברים – האחד כאשר מבקש הביטול הצביע על סיבה ראויה לאי התייצבותו (במקרה זה לאי מתן תשובה במועד שנקבע) והשני ככל שיצביע על סיכויי הצלחתו בהליך הרלוונטי [למשל ע"א 3645/92 קלנר נ. לופוביץ פ"ד מז(4) 133].

אשר לשאלה אם המבקשת הצביעה על סיבה ראויה לאי מתן תשובה במועד - אומר כבר כי במחלוקת העובדתית בשאלה האם היתה הסכמה למתן אורכה להגיש תשובה לתובענה כפי שטען בתצהירו נציג המבקשת או שלא היתה הסכמה כזו, כפי שנטען על ידי המשיבה – לא מצאתי להכריע; וגם אם המבקשת 'הבינה' כי קבלה אורכה והמשיבה טוענת שלא היו דברים מעולם – אני סבורה כי במצב דברים זה, בו נטענות עובדות הפוכות לחלוטין לשאלת האורכה (אם ניתנה אם לאו) הרי היא שולית לטעמי בודאי כששאלות קניניות במחלוקת ולא אכריע בזכויות הקניניות במקרקעין נשוא התובענה רק על בסיס השאלה העובדתית שכל צד טוען לה אחרת; שהרי כשמדובר ב"בבקשה לביטול פסק דין על פי צד אחד ...יש לבחון מהי הסיבה של אי התייצבותו (במקרה זה לאי מתן תשובה – א.נ.ח) ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש ליחס לתשובה האחרת ..." [א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 281 והערה המפנה לע"א 3654/92 הנ"ל, (ההדגשה אינה במקור – א.נ.ח)].

עיינתי בטענות המבקשת, המגובות במסמכים ובתשריטים, ומאחר שמדובר בזכויות קניניות אני סבורה כי אין לחסום את דרכה הדיונית של המבקשת והחומר שצורף לבקשה לביטול פסק הדין בהחלט מצביע בהחלט על תשתית ממשית המחייבת בירור הזכויות הקניניות (זכות החכירה) לגוף התובענה ואין להסתפק בהצהרה על זכויות קניניות אלה רק על פי כתב התביעה.

כפי שציינתי בבואי לשקול את שאלת ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד עלי לבחון שני תנאים מצטברים; ומאחר שכל מקרה ונסיבותיו הרי שבמסגרת שיקולי עלי לתת את הדעת למשקלו של כל תנאי מבין תנאים אלה.

בענייננו אני סבורה יש לתת משקל מועט לשאלה העובדתית האם הסיבה לאי הגשת התשובה לתובענה היא בהתאם להסכמה או שלא, וולא ראיתי בנסיבות שהובאו לפני להותיר את פסק הדין על כנו בודאי כשיש ספק בתשובה לשאלה העובדתית האם המבקשת קיבלה אורכה להגשת כתב התשובה, אם לאו, ולא ראיתי לקבוע ולהותיר הצהרה על זכויות במקרקעין כשהן תלויות בשאלה השולית של מתן האורכה.

בענייננו אכן ראיתי בתנאי השני, תשתית ראויה להליך ואף סיכויי ההצלחה, מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה ואני נעתרת לבקשת המבקשת, ומורה על ביטול פסק הדין.

לטעמי העובדה בנסיבות שתוארו וכשיש לי ספק בקשר לקיומו של פסק הדין בנסיבות לא אוכל להשלים עם "ניצחון טכני" בדרך של מתן פסק דין במעמד צד אחד "...שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא ינתן נגדו פסק-דין אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53 כהן נ. יצחקי פ"ד ח 395), וקו מנחה זה החל מממשיך גם היום וראו דברי כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 אנקווה נ. מעוז חברה לביטוח (29.10.00): "כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט".

אשר על כן אני מקבלת את הבקשה ומבטלת את פסק הדין מיום 20.10.10.

אני מתירה למבקש להגיש תשובה לתובענה תוך 20 ימים.

עם הגשת התשובה ינותב התיק לפני שופט.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.